חטאר נ' פז חברת נפט בע"מ

החלטה

1.בין התובע לבין הנתבעת נקשר ביום 6.6.99 הסכם שלפיו קיבל התובע מאת הנתבעת הלוואה בסכום של 300,000 דולר, והוא הסכים להחכיר לה שטח קרקע באזור הסמוך לכרמיאל לצורך הקמה והפעלת תחנת תדלוק באותו שטח. השטח עצמו מושכן לטובת הנתבעת כבטוחה להחזר ההלוואה.

בסופו של דבר התחנה לא הוקמה, והדבר קרה, כך טוען התובע, עקב התרשלות הנתבעת והפרת התחייבויותיה כלפיו. ההלוואה לא הוחזרה ובגין זה התנהלו התדיינויות בין הצדדים, ובהן התביעה הנוכחית שהגיש התובע, כמפורט בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית משפט זה ביום 25.2.04.

התביעה הסתיימה בהסדר של פשרה שהוגש לבית המשפט ביום 30.1.07 וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 31.1.07. ההסדר הביא, בין היתר, למחיקת התביעה הכספית שהגישה הנתבעת נגד התובע בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1017/07.

2.על פי הסדר הפשרה, תממש הנתבעת את המשכנתא במסגרת תיק ההוצל"פ שפתחה כנגד התובע, בלא שהתובע יפריע לכך בכל צורה שהיא, כך שהסכום שייגבה בהוצל"פ ייזקף על חשבון החזר ההלוואה לפז. בסעיפים 2 ו- 3 של הסדר הפשרה נקבע:

"2. ככל שיהיה הפרש, לאחר מימוש המשכנתאות, בין חובו העדכני של חטאר לפז בגין ההלוואה, העומד (נכון ליום 16.12.06) על סך של 3,776,290 ₪, לבין התמורות נטו אשר יתקבלו ממימוש המשכנתאות כאמור, יפסוק בית המשפט הנכבד (כמפורט בסעיף 3 להלן) את הפרש הכספים המתחייב, אם מתחייב וכמה, שעל חטאר לשלם לפז.

בית המשפט יהיה מוסמך לפסוק בדבר הפרש הכספים המתחייב כאמור בפיסקה דלעיל, אף אם טרם הסתיימו הליכי מימוש המשכנתאות.

3. פסיקת בית המשפט כאמור בסעיף 2 לעיל תהא ע"י מותב נכבד זה, אשר שמע את הראיות בתיק העיקרי עד כה ואשר מכיר את פרטיו. הפסיקה תהא בדרך הפשרה, על סמך כתבי הטענות והראיות שבתיק בית המשפט ולאחר טיעון של הצדדים בעניין זה.

המועד לטיעון בפני בית המשפט יקבע לפי יומן בית המשפט בחודש יולי 2007. ככל שעד מועד הדיון לא יסתיימו הליכי מימוש המשכנתאות תהיה רשאית פז לעתור לבית המשפט בבקשה לדחיית מועד הדיון, בשין לב להתקדמות הליכי המימוש עד אותו מועד ובית המשפט יחליט בעניין."

3.דיון ראשון בעניין זה התקיים ביום 13.3.13 וביום 29.4.13 נשמעו טענות הצדדים בנושא שבמחלוקת על דרך הפשרה, בהרחבה, זאת לאחר שהחלקה עצמה נמכרה בהוצל"פ לפז, במחיר של 1,000,000 ₪, וכן התקבל סכום כפיצויים לפי סעיף 197 של חוק התכנון והבניה, לאחר ניכוי מס במקור. ר' דו"ח המצורף לבקשה, נספח ד'.

4.לטענת הנתבעת, יש לזכותה בהפרש בין סכום החוב (3,776,290 ₪ ליום 16.12.06) לבין מה שנגבה בהוצל"פ (886,000 ₪ נטו). עמדת התובע היא כי אין לזכותה במאומה, נוכח התרשלותה, הפרת ההסכם מצידה, וזכייתה בבעלות בשטח עצמו, במחיר נמוך, שעה שאפשר שייעודו עוד ישתנה והנתבעת תוכל, אולי, להקים במקום תחנת תדלוק שלה עצמה.

4.כל אחד מהצדדים מטיל על רעהו את האשמה לכך שהעסקה ביניהם לא הביאה לשינוי ייעוד הקרקע ולהקמת התחנה. הדיון הוא, כאמור, על דרך הפשרה, ואני לוקח טענות אלה בחשבון לצורך הקביעה, אם חייב התובע להחזיר לנתבעת סכום נוסף, ומה יהא גובהו. כמו כן עלי להתחשב בנוסחו של הסדר הפשרה, המאזכר את סכום החוב לתאריך 26.6.01 ולתאריך 16.12.06 וכן לכך כי בקביעת ההפרש יש להתחשב בתמורות נטו שיתקבלו בתיק ההוצל"פ.

5.לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל דעה כי יהיה זה צודק והוגן לחייב את התובע לשלם לנתבעת סכום של 400,000 ₪, לסילוק סופי ומלא של כל דרישותיה כלפיו. היה והסכום הזה במלואו לא ישולם לנתבעת תוך 90 ימים מהיום, יווספו לו הוצאות בסך 60,000 ₪, והכל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: